פטנט רשום לעומת פטנט ברישום במשרד הפטנטים, פטנט רשום מקנה זכות מונופול לבעל הפטנט למשך 20 שנה מיום הגשתו, לעומתו פטנט ברישום (PATENT PENDING) עדיין לא מקנה זכות מונופול בהמצאה, אלא משמש כתאריך בכורה על פני מבקשים פטנטים מאוחרים על אותה ההמצאה.
אומנם רבים הם הממציאים שעם קבלת מספר בקשת הפטנט מתחילים במאמצי המכירה של המצאתם, אך יש לזכור שהגשת בקשה לרישום פטנטים בישראל ובעולם, בקשה שעדיין לא נסתיימו תהליכי הבחינה לגביה, עדיין לא מקנה זכות לתבוע מתחרים על הפרת פטנט.
אומנם לאחר הגשת בקשת הפטנט, אם פלוני אחר יגיש בקשת פטנט על אותה ההמצאה בתאריך מאוחר יותר, יזכה המבקש הראשון, כך למעשה כבר לאחר הגשת הפטנט אפשר לפנות למשקיעים וחברות בכדי למסחר את ההמצאה, אך חשוב להגיש בקשות המשך בטרם יחלפו 12 חודשים מיום הגשת בקשת הפטנט במדינות נוספות ולטעון לתאריך הקדימה לפי אמנת פאריס.
בישראל הבחינה מתבצעת על ידי בוחן ברשות הפטנטים, הבוחן יבדוק על פי חוק, תקנות הפטנטים והפסיקה שאכן ניתן להנפיק תעודת פטנט לאחר סיום תהליך הבחינה.
ממציא, שאומר יש לי רעיון לפטנט רשום ישראלי צריך בין השאר להגיש בשלבים מאוחרים יותר בקשות לפטנטים במדינות נוספות אם הוא מעוניין להגן על המצאתו מחוץ לתחומי מדינת ישראל, לעיתים ניתן להגיש “פטנט פרוביזורי” שאינו פטנט למעשה וגם הוא אינו מקנה זכות מונופול, אך בכל מקרה מבקש הבקשה יצטרך לעבור את הבחינה ברשויות ומשרדי הפטנטים השונים בעולם.
ישנם מקרים שפלוני מבקש בסופו של דבר פטנטים במדינות רבות בעולם, לעיתים חלק מהבוחנים לאותה ההמצאה יכולים להעניק פטנט רשום וחלק לאו, ישנם הבדלים בין הבוחנים השונים והשפעות של שיקול הדעת האישי של הבוחן, כמו כן ההליכים והחוק שונים בין מדינה למדינה, למשל בדרום אפריקה הבחינה יותר פרוצדוראלית ופחות מהותית מאשר בישראל.
המידע לעיל הנו חלקי ואינו מלא, יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולהתייעץ עם עורך פטנטים.